לרבים רעיון - לויסהוף פתרון: ספר חדש מציג 60 שנות יצירה של אליעזר ויסהוף


3

תגובות


שטר 50 השקלים של עגנון, האנדרטה לזכר אסון התאומים, הגרסה העברית ללוגו קוקה קולה, סמל 40 שנה לישראל והלוגו של משכית - הם רק כמה מעבודותיו של האמן, המעצב והיוצר הרב־תחומי אליעזר ויסהוף, המופיעות בספר חדש שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים ומתעד 60 שנות יצירה

רק מי שמתמצא היטב בנופיה, אתריה וסיפוריה של ירושלים, כפי שמתמצא אליעזר ויסהוף, יכול היה לעצב את שטר 50 השקלים (1988) באופן שעוצב. עיצובו של השטר מספר את סיפורו של ש״י עגנון, שדיוקנו מתנוסס על צידו הקדמי. את הדיוקן רשם ויסהוף על פי תצלום ולצידו מיקם שלושה ספרים שמהם מבצבצות סימניות. השימוש באותן סימניות, כמו תמיד אצל ויסהוף, אינו מקרי. ״ידוע כי עגנון נהג כך כשביקש לסמן מיקומים בטקסט״ הוא מזכיר, למי שבמקרה שכח את מנהגיו של הסופר זוכה פרס נובל.

היכרותו המעמיקה של ויסהוף עם הבירה מופגנת בעיקר בצדו האחורי של השטר, שבו מופיעים בזה אחר זה על גבי קשת כמה מאתריה הבולטים של ירושלים. בחלקה הפנימי של אותה קשת סיגנן את בתי העיירה בושץ שבה נולד עגנון. השימוש במוטיבים האדריכליים הממוקמים בפנים הקשת ומחוצה לה מצביע לשיטתו על יציאתו של עגנון מהעיירה הגלותית אל עבר ציון. על גבי הקשת מופיעים בכתב מיניאטורי שמותיהם של ספריו של עגנון, וביטוי טיפוגרפי מעניין נוסף הוא האותיות המרחפות במרחב צד זה של השטר המרכיבות כמה משמות גיבורי סיפוריו.

שטר 50 שקלים חדשים (1988) בעיצוב אליעזר ויסהוף

כל הקונספט העיצובי המורכב הזה הוא פרי רעיונותיו של ויסהוף, שמסקירה של גוף עבודותיו – שנוצרו במהלך 60 השנים האחרונות – בולט המגוון הרחב. הוא מכיל ציורים, רישומים, פסלים, אנדרטאות, ביתנים ותערוכות, תכשיטים, קרמיקה, טקסטיל, שטיחים, לוחות שנה, כרזות, מדליות, מטבעות, בולים, לוגואים, סמלים ועוד. ולאחרונה, בזמן שמעטים המעצבים הגרפיים הישראליים שספר העוסק בהם וביצירתם יצא לאור, מתווסף לאותה רשימה מצומצמת גם ויסהוף.

אולם, מהתואר מעצב גרפי ויסהוף עצמו מתנער. מבחינתו הוא אמן, יוצר רב־תחומי. את ההפרדה או ההבחנה בין עיצוב ובין אמנות הוא מסרב לקבל: מבחינתו אין הבדל בין שטר כסף ובין ציור שמן על קנבס, שניהם יצירות פרי עבודתו, בשניהם הפגין את כישרונו וכישוריו, שניהם משויכים לאותו שדה. כדוגמה לחוסר הרלוונטיות של ההבחנה הוא מצביע על התכשיטים שיצר, בין השאר בעבור מותג התכשיטים H. Stern. ״אין מבחינתי הבדל בין פסל ובין תכשיט, ההבדל הוא אך ורק בגדלים ותו לא״.

אליעזר ויסהוף

תרנגול הדור, 2013, שמן על בד

ירושלמי תמיד נשאר ירושלמי

ויסהוף, יליד 1938, נולד בירושלים, שבה גם רכש את השכלתו המקצועית. את לימודיו בבצלאל, שאותם סיים בהצטיינות, החל בגיל 16. שכונת ילדותו מחנה־יהודה היוותה בעבורו מקור השראה והיא נוכחת ברבות מיצירותיו, באלה המשתייכות לשדה האמנות ובאלה משדה העיצוב. על אף שמזה שנים רבות אינו מתגורר בעיר, ״ירושלמי תמיד נשאר ירושלמי״, הוא קובע בנחרצות.

לאהבתו ולקשרו האמיץ לעיר נתן ביטוי לא אחת בעבודותיו, גם באלה המוזמנות וגם באלה שיזם בעצמו. עבודה שכזו היא הכרזה לציון 3,000 שנה לירושלים (1970), שבה מופיע כתר המורכב מפרטים הלקוחים מ־17 אתרים שונים ברחבי העיר. אותו כתר חזר והופיע שבע שנים מאוחר יותר גם על מדליה שעיצב ויסהוף במלאת עשור לאיחוד העיר (1977) ובהמשך גם על גבי בול שעיצב בעבור קק״ל (1990). בירת ישראל מופיעה ברבות מיצירותיו: ירושלים הרים סביב לה, להקת יונים מעל העיר, פריחה במבואותיה, שכונה. קשר הדוק לבירה אפשר גם למצוא ביוזמה להוצאתו לאור של הספר ״בולים מספרים על ירושלים״ בשנת 1996, שכתב יחד עם הסופר וחוקר ארץ ישראל ד״ר מרדכי נאור. השניים חזרו ושיתפו פעולה שוב לאחרונה כשזה האחרון כתב את פתח הדבר לספרו החדש של ויסהוף.

הרעיון להוצאתו לאור של ספר הסוקר את עבודותיו נולד כבר לפני מספר שנים, אך הנושא הבשיל לפני כשנה, אז החליטו ויסהוף ורעייתו אלה, שהייתה לאורך השנים שותפתו ליצירה, שהגיעה העת להוציא את הספר לאור. במסגרת תהליך שכלל עבודת עריכה ממושכת בחרו השניים דימויים מתוך מאגר שכלל אלפי עבודות. התוצאה הסופית היא אלבום מרשים בן למעלה מ־200 עמודים, בהוצאת ידיעות ספרים, הסוקר את מיטב עבודותיו. בנוסף לפתח הדבר שכתב ד״ר נאור מכיל הספר גם טקסט בן 16 עמודים שניסח ויסהוף בגוף ראשון המספק מידע מקיף ממקור ראשון אודות היוצר ועבודתו.

פסלי שחפים, 1987, טיילת ראשון לציון. צילום: יונה שליי

כרזת מלחמת יום הכיפורים, 1973

כרזה לציון 3,000 שנה לירושלים, 1970

נושאי יצירות האמנות של ויסהוף מגוונים, אולם לנושא היהדות נוכחות בולטת: במשכן הכנסת מוצב פסל מנורת שבעת המינים (1999) שיצר משילוב בין יציקת ברונזה ובין גזע עץ זית עתיק. בילדותו בירושלים נהג אביו, יוסף ויסהוף, לסייר עימו בשכונות העיר ולבקר בבתי הכנסת של העדות השונות. על אף היותו חילוני כיבד האב את מסורת ישראל ואת מנהגיה ונראה כי הנחיל זאת לבנו. גם הטבע זוכה לייצוג משמעותי בעבודותיו של ויסהוף, שמרבה לצייר את נופי הארץ במסגרת טיוליו: הנגריה בנגב, סירות בנמל יפו, כלניות בשוקדה וכמובן נוף ילדותו הירושלמי.

עולם החי דומיננטי במיוחד. ויסהוף הקדיש חלק ניכר מיצירתו לבעלי החיים: טווסים, יונים, תנשמות, ליליות, יענים, אריות, שוורים, כבשים, גמלים. כל אלה, ועוד, מקבלים ביטוי בציורי שמן, בציורי מים, ברישומים ובפסלים, ביניהם כאלה גדולי־ממדים. בשערי הכניסה לטיילת בראשון לציון הציב פסלי שחפים בגובה ארבעה מטרים וחצי, ולפסלי הציפור הכחולה־ירוקה המשמשת לציון אתרי קק״ל (2003) נחשפים מטיבי לכת בכל רחבי הארץ. בפסלי בעלי החיים שיצר, כ־40 במספר, נתן ביטוי לסגנונו המאופיין בשילוב טקסטורות והטבעות בגוף הפסלים, סגנון שנוכח גם בחלק מציוריו. בעולם בעלי החיים של ויסהוף נראה כי לתרנגולים מקום של כבוד: ציור השמן ״תרנגול ערבי״ (2011) הוא זה המתנוסס על כריכת הספר. על אף חיבתו לבעלי החיים, הוא אינו מקפח את בני האדם, ואת דרכם לציוריו מצאו בין השאר דייג ביפו, חקלאי בשרון, רועה בשומרון ונזיר אתיופי.

לרבים רעיון – לך פתרון

מעצם היותו יוצר שפעל בשדה העיצוב הגרפי החל משנות ה־60, במקביל לשדה האמנות, תופסת הכרזה מקום מרכזי בגוף עבודותיו. הראשונה מבין הכרזות שעיצב שירדה למכבשי הדפוס היא כרזת ״לרבים רעיון – לך פתרון״ (1957), שיצר בעבור משרד הביטחון עוד בהיותו סטודנט בבצלאל במסגרת תחרות שהתקיימה בין הסטודנטים שבה זכה במקום הראשון. מעבר לזכייה בתחרות ובהדפסת הכרזה ובהפצתה, זכה ויסהוף גם לשיעור מרתק ובלתי נשכח, וזאת לאחר שרודי דיין מורו ומי שכיהן כראש המחלקה ליווה אותו בכל שלבי ההכנה לדפוס וההדפסה עצמה.

מאז עיצב למעלה מ־100 כרזות, בין הבולטות שבהן כרזת תערוכת צה״ל (1968) והכרזה לציון הקונגרס הציוני ה־32 (1992). חלק מהכרזות לא הוזמנו על ידי לקוחות אלא בוצעו ביוזמתו שלו. כזו היא כרזת השלום לציון ביקור נשיא מצרים סאדאת בכנסת, שבה מוצגת חרב מנותצת שמנקודת השבירה נוצרת יונת שלום. ״אני תמיד עוסק בפשטות ולא מתחכם, הצופה לא זקוק לזמן רב בכדי לחפש את הרעיון״, אומר ויסהוף על הכרזה.

מנורת שבעת המינים, 1999, יציקת ברונזה וגזע עץ. צילום: יונה שליי

בול ומדליה לרגל השקת אנדרטת התאומים

לא רק את עיצובן של כרזות יזם ויסהוף, ובשנת 2009 יצר את האנדרטה לזכר אסון התאומים. האנדרטה, שממדיה 7.5 על 3.4 מטרים, מורכבת מפסל ברונזה שבו קפלי דגל ארצות הברית יוצרים מעין לפיד זיכרון המוצג על גבי קונוס אלומיניום ובתוכו קורת פלדה שהובאה מהריסות בנייני התאומים בניו יורק. היא ניצבת בעמק הארזים במבואות ירושלים במרכזה של רחבה בקוטר 30 מטרים וסביבה כ־3,000 שמות של הנספים באסון. אגב, זוהי האנדרטה היחידה מחוץ לגבולות ארצות הברית שבה מופיעים שמות הנספים כולם. האנדרטה, פרי יוזמתו, עיצובו וביצועו של ויסהוף ובשיתוף קק״ל ועיריית ירושלים, הונצחה על גבי בול ומדליה שהונפקו לרגל השקתה, שאף אותם הוא עיצב.

אנדרטה נוספת שיצר, מרשימה לא פחות, היא אנדרטת התקומה (1999) בראשון לציון, קונסטרוקציית מתכת מצופה פח נחושת מעובד בטקסטורה ובפטינה בגודל 9 על 8 מטרים ובמשקל 25 טון. צורתה צורת מנורה רבת פנים, כך שאת המנורה אפשר לזהות מכל צדדיה. בבסיסה של האנדרטה 14 תבליטי אלומיניום מלווים בטקסטים ובהם תיאור אירועים היסטוריים הקשורים לתקומת ישראל שבהם משולבת העיר ראשון לציון עד לשנת 1948. לדבריו של ויסהוף, את ההשראה לשילוב הטקסט בתבליטים באופן זה שאב מתבליטים אשוריים.

לוגואים בעיצוב אליעזר ויסהוף

כמעט משבר

תחום משמעותי נוסף שבו השאיר ועדיין משאיר ויסהוף חותם הוא עיצוב לוגואים וסמלים. לדבריו, גם במקרה זה המכנה המשותף בין כל אלה שעיצב הוא הפשטות. הלוגו הידוע ביותר פרי עיצובו הוא הגרסה העברית של קוקה קולה. במקרה זה האתגר היה, כך הוא מעיד, לשמר את המאפיינים של אותיות הלוגו המקורי וליצור טיפוגרפיה עברית שתפגין סדרתיות ואחידות חזותית לזו הלועזית. דוגמאות נוספות ללוגואים וסמלים בולטים שעיצב הם אלה בעבור משרד הקליטה, רשות שמורות הטבע, משכית, דיזנגוף סנטר והספארי ברמת גן. ויסהוף גם עיצב את סמל 40 שנה לישראל, שהופיע על גבי הכרזה לציון האירוע (1988), הפעם כדימוי תלת־ממדי.

גם בנושא עיצוב בולים נחשב ויסהוף לאחד המובילים בתחום. כאלה עיצב בעבור מספר גופים, בראשם השירות הבולאי הישראלי אך גם בעבור קק״ל, האו״ם ומדינות שונות מעבר לים. בניגוד לסגנון הטקסטורות המזוהה עם ציוריו ופסליו, בעיצוב הבולים יצר סגנון שונה, כזה המבוסס יותר על משטחי צבע. הבול הראשון בעיצובו שהונפק על ידי השירות הבולאי של דואר ישראל היה בול הראשונים (1963), מאז עיצב עשרות בולים נוספים, שגם לצורך עיצובם שאב השראה לא אחת מהתנ״ך וממסורת ישראל.

כרזה לשנת ה־40 למדינת ישראל, 1988

סדרת בולי מועדים לשמחה. למעלה: התשכח 1967; למטה: התשכז 1966

בשנת 1970 כמעט וגרם למשבר בתחום אספנות הבולים בישראל. בשנה זו הונפקה סדרת בולי מועדים לשמחה תשל״א בעיצובו, שמנתה חמישה בולים שהוקדשו לחמישה בתי כנסת בעולם: בית הכנסת הישן בקרקוב, הגדול בטוניס, הפורטוגזי באמסטרדם, הגדול במוסקבה ושארית ישראל בניו יורק. מיד לאחר הנפקתה של הסדרה הפך בול בית הכנסת הגדול בטוניס לקשה להשגה בעבור אספנים וגם בעבור אנשים שהיו זקוקים לבול בעריך של 0.15. וזאת מדוע? במרכזו של מגן הדוד הממוקם בחזיתו של בניין בית הכנסת הופיעה המילה יהוה. ציבור דתי גדול זיהה את המחדל, שכן כתיבת השם המפורש אסורה, ובעקבות כך רכש בולים ככל שיכל, ליקט אותם ממעטפות דואר משומשות ושלח אותם לגניזה. כך הפך הבול לנדיר.

השאלה (שייתכן ובשנת 2017 כבר אינה רלוונטית) האם מדובר בשדה האמנות או העיצוב, או שניהם, נשארה פתוחה. מה שבטוח הוא שוויסהוף הוא אחד היוצרים הפוריים והמעניינים שפעלו ועדיין פועלים בישראל. הספר מעורר השראה ומספק הצצה לעולמו של יוצר מקומי שנגע כמעט בכל תחום יצירה חזותית אפשרית בדו־ממד ובתלת־ממד. בודדים הספרים שיצאו לאור העוסקים במעצבים גרפיים ישראלים, ספר זה הוא מהסוג שראוי וכדאי שיהיה בספרייתו של כל מעצב גרפי ישראלי.

– – – – –

הכתבה הוכנה בשיתוף מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל, ששומר בארכיונו הדיגיטלי רבות מעבודותיו של אליעזר ויסהוף.

שור, ברונזה. צילום: יונה שליי

דייג ביפו, 1992, שמן על בד

  1. אמנון אפרתי

    הספר המצוי בידי יפה להפליא. נסשכים לחזור ולחזור ולעיין ולקרוא ולהנות מרב הגווניות והמספר הרב של עבודות מיוחדות. הנאה צרופה!

  2. ירונימוס

    איפה אני רוכש את הספר?

    1. רני רדזלי

      היי ירונימוס. הספר על המדפים בסניפי סטימצקי וכמובן במחיר זול יותר באתר האינטרנט של הרשת. רני.