מה יש לך בצלחת? ב״ויצו חיפה״


0

תגובות


פורטפוליו Promotion: התערוכה ״מה יש לך בצלחת?״, תיפתח ב־8.12 בגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה. 20 יוצרים מתחומי אמנות פלסטית, עיצוב וקראפט מציגים עבודות העושות שימוש בכלי אוכל כמצע לתיאור נרטיבים אישיים או קולקטיביים, בין האינטימי לציבורי ולפוליטי. אוצרת: ענת גטניו

מיה מוצ'בסקי פרנס צילום: דוד מוצ'בסקי

התערוכה ״מה יש לך בצלחת?״ שתיפתח ב-8.12 במרכז האקדמי ויצו חיפה מציגה יצירות בצלחות וכלים נוספים, המשמשים מצע לתיאור נרטיבים אישיים או קולקטיביים. אלה נעים בין תכנים פרטיים ולעתים אניגמטיים לתכנים בעלי נופך ציבורי ופוליטי. 20 יוצרים ויוצרות המגיעים מדיסציפלינות שונות – אמנות פלסטית, עיצוב וקראפט, משתמשים בחומרים שונים כמו צלחות מחומר קרמי,  צלחות פלסטיק חד־פעמיות או כאלה היצוקות בפוליאסטר, כאלה אשר נוצרו על ידם  או צלחות רדי-מייד המשמשות לפעולה אמנותית. טכניקות הציור והאיור נעות על הקשת שבין רישום, ציור, חריטה והדפס.

הגלריה במרכז האקדמי ויצו חיפה פועלת להצגת תערוכות בתחומי האמנות והעיצוב הישראליים או כאלה המשלבות בין התחומים. אומרת ענת גטניו, אוצרת התערוכה: ״צלחות וכלים היוו משחר התרבות מצע לכתיבה, איור ועיטור ונכללו בתחום מלאכות היד (קראפט). הם נכנסו לתחום האמנות ׳הגבוהה׳ כמצע לציור במהלך המאה ה־20, על ידי ציירים כמו פיקאסו, מאטיס, ינקו ועוד. אמנים אחרים נהגו להשתמש בכלים כרדי־מייד לעבודות  קונספטואליות במהותן. בתערוכה זו אין הפרדה בין גבוה לנמוך ובין השימושי לאמנותי, וכל העבודות מעלות תכנים משמעותיים הנעים בין הפרט לכלל״.

ורד אהרונוביץ, מתוך המיצב ״ליל הסדר״, צילום: מיכאל לירן

ולריה מוניס, צילום: גלעד בר-שלו  

שאלות הנוגעות לנשיות וג׳נדר עולות מעבודותיהן של אפרת אייל, העוסקת בקונפליקט המובנה בין התפקידים הנשיים לטוטליות שבאמנות, ולורי גולדשטיין, הבוחנת את השינוי שחל במעמד האישה דרך התפתחות האופנה במערב; אמנים אחרים מתייחסים לשאלות הנוגעות למרחב הפוליטי־חברתי הישראלי המורכב והמסוכסך. כך ראובן זהבי, בסט כלי פלסטיק המתייחס למסגד שמייצג את שכונת שייח ג׳ארח המזרח־ירושלמית, אשר שבעה מאבקים סביב שאלות של חזקה ובעלות, או עבודתה המושגית של גלי גרינשפן, המתייחסת לפאר הלא־מידתי של מרכז תורני ירושלמי. כך גם אוסף הצלחות המעוטרות בכחול אירופאי של ולריה מוניס, שבמקום דוגמאות קלאסיות ותמונות עממיות נושאות דימויים סימבוליים שמקורם בקעקועי עולם הפשע הרוסי.

נורית קרני גור־לביא מציירת פרחי ארץ ישראל ברישום על צלחות רדי מייד ומתייחסת לנוף הבוטני הישראלי ואילו ענת נגב מתייחסת לנוף האורבני המקומי. ויטה לנסקי־זר, ענבר פרים ורותם רוזנבוים, ומיה מוצ׳בסקי פרנס, מעלים דימויים פיוטיים הנובעים מן הפנטזיה או מהקשרים תרבותיים וספרותיים/ עבודות רבות בתערוכה מתייחסות לתכנים בעלי הקשרים אוטוביוגרפיים: גליה פסטרנק, גליה ארמלנד, שמאי גיבש, רונית ברנגה, שלי אוקון, מיכל קלקובסקי, יעל וונס ירזין, ורד אהרונוביץ׳, ג׳קרנדה קורי והדרה רבינוביץ׳ – אלה מעלים על הכלים דמויות של בני משפחה או חברים, מאיירים זיכרונות או חלומות או יוצרים מעין יומן וויזואלי.

ראובן זהבי, סרוויס שיח ג׳ראח

מועד סיום התערוכה: 15.1.18