״המלחמה הפכה להיות דמות דומיננטית בספר״: צו 8 של גלעד סליקטר


1

תגובות


פרויקט הגמר שהפך להיות חלק מרומן גרפי, מבצע עמוד ענן שמתכתב עם המלחמה הפנימית שלו כיוצר, והגילוי שאין מילה כמו ״צו 8״ בשום שפה, ושגם אין דרך לתרגם אותה. גלעד סליקטר על ״צו 8״, הרומן הגרפי החדש שלו שיצא לאור בהוצאת ספריית הפועלים, לקראת אירוע ההשקה שיתקיים ביום חמישי בתל אביב

שיחת טלפון לילית בנובמבר 2012, ערב מבצע עמוד ענן, מעירה את המאייר ויוצר הקומיקס גלעד סליקטר, והוא נקרא למילואים. מלווה על ידי נהג אוטובוס, הוא נדרש לאתר אזרחים ולהגיש להם צווי 8. היחידה הצבאית שבה הוא משרת מתמקמת בגן ילדים, שם באורח מקרי נגלה לעיניו ציור של אחד הילדים שמחזיר אותו בבת אחת אל עניין לא פתור בעברו.

צו 8, ספרו הרביעי של סליקטר – מבכירי אמני הקומיקס בארץ, מאייר ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל – ראה אור בצרפת לפני שלוש שנים וזכה לשבחים רבים. הספר, שממשיך את פרויקט הגמר של סליקטר במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, הוא רומן גרפי סוריאליסטי־אוטוביוגרפי, שמתבונן באופן אישי ואינטימי על סביבתו בהווה ובעבר.

Yuval:

הי גלעד, בוקר טוב. מזל טוב על הספר!

Gilad:

בוקר טוב, תודה!

Yuval:

למרות שתכל׳ס המזל טוב מגיע לך ממזמן, על המהדורה הצרפתית שיצאה לאור ב־2014 ושהקדימה את המהדורה העברית, ואם נלך עוד יותר אחורה, ״מי אתה בכלל״ יצא לאור לפני 12 שנה. אתה קולט שעברו 12 שנה? חשבת שככה יתפתח פרויקט הגמר שלך?

Gilad:

 לא יכולתי לדמיין. כשעבדתי על פרויקט הגמר זאת הייתה הפעם הראשונה שיצרתי קומיקס באורך מלא, והסגנון גם התפתח תוך כדי עבודה, ורק שהדפסתי את הספר (אחרי הלימודים) התחלתי לעכל ולחשוב מה הלאה

עטיפת הספר

גלעד סליקטר. צילום: עדי בר אור

Yuval:

אז בוא נעשה קצת סדר לטובת מי שלא מכיר. איך התגלגל פרויקט הגמר במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר – ״מי אתה בכלל״ – ל״צו 8״ שיצא לאור בצרפת לפני שלוש שנים?

Gilad:

אני אנסה לעשות את זה מסודר: אחרי שהוצאתי את ״מי אתה בכלל״ פירסמתי כמה עמודים בפליקר שלי. מו״ל של רומנים גרפיים מצרפת ראה את העמודים ושלח לי הודעה שהוא מעוניין לפרסם את הספר בצרפתית. הצעתי לו שארחיב את הספר: רציתי לחזור לתקופת הצבא ולהרחיב על השמירות והבסיס ולספר מה קרה אחרי שהסיפור נגמר; זו הייתה נקודת הפתיחה שלי. בינתיים התחלתי לעשות מילואים וזה הרגיש לי כמו המשך טבעי לסיפור.

המילואים היו במבנה ציבורי בגן ילדים: הייתי מגיע לגן ומחכה לצווים והולך לחלק אותם עם נהג אוטובוס, יושב לבד באוטובוס ומסתובב בכל הארץ. ב־2012, כשהספר היה בתהליכים מתקדמים, התחיל מבצע ״עמוד ענן״ וקראו לי למילואים לחלק צווים בזמן שנופלים טילים בכל הארץ. כשחזרתי הביתה הסתכלתי על כל הדפים שציירתי ופתאום הבנתי שזה המרכיב שהיה חסר עד לאותה נקודה, והמלחמה הפכה להיות דמות דומיננטית בספר שהתכתבה עם המלחמה הפנימית שלי כיוצר. משם הגיע השם החדש, צו 8

Yuval:

אני יודע שזו שאלה קצת צפויה אבל בכל זאת, כמה ממה שקורה בספר באמת קרה במציאות וכמה חירות אמנותית לקחת לך להמציא – גם בטקסט וגם בציור?

Gilad:

כמעט הכל קרה בדרך זו או אחרת. חלק מהעבודה היה לחבר הכל לנרטיב הגיוני, סוג של פאזל. לדוגמה, אמא שלי לקחה אותי למילואים והיה ויכוח, אבל בספר לקחתי את זה למקום אחר שמשרת את העלילה. ואגב, הסיפור של ״מי אתה בכלל״ עם הקעקוע בבר, קרה אחד לאחד, שזה הדבר הכי הזוי מבחינתי

Yuval:

הכי הזוי. תגיד על זה כמה מילים לטובת מי שלא קרא עדיין את הספר

Gilad:

בזמן שהייתי סטודנט נכנסתי לבר בתל אביב, ואחד המלצרים הסתכל עלי כאילו הוא מכיר אותי. אז הסתבר שהיינו באותו בסיס בסדיר, אני הייתי ש״ג והוא היה עובד רס״ר. הוא סיפר לי שבאחת השמירות שעשינו ביחד הבאתי לו ציור, ושהוא מחפש אותי הרבה זמן כי הוא רצה להראות לי מה הוא עשה איתו. תוך כדי שיחה הוא התחיל לפתוח את הכפתורים של החולצה וחשף קעקוע שהתפרס על כל חלק גופו העליון, וזה היה מהציור שלי, יכולתי לזהות את הסגנון שלי מפעם, שאגב, באותה תקופה של הצבא היה בקטע של שדונים וסוריאליזם.

זה היה מוזר, בעיקר לראות משהו מנקודת זמן אחרת בסיטואציה כזאת. אמרתי לו שזה מאוד מחמיא וקבענו שהוא יביא לי צילום של הקעקוע

Yuval:

ומכאן גם הגיע השם ״מי אתה בכלל״? מי האמן, מי היוצר, מה ואיפה היצוג שלו? ואיפה אתה נכנס לכל הסיפור הזה?

Gilad:

כן, זאת היתה נקודת פתיחה, שאלות שאני ממשיך לנבור בהן בדרכים שונות. הקעקוע הפך להיות קפסולת זמן ויכולתי לקחת את השאלה הזאת למקומות לא צפויים, והכותרת הזאת קיבלה משמעות נוספת בתוך צו 8

Yuval:

אני רוצה לקפוץ לרגע ל־2014 ואני תוהה איך הקהל בצרפת, שלא חי בישראל, מגיב לספר. למרות שהסיפור של הקעקוע הוא משהו שקל להתחבר אליו גם אם אין לך קעקוע, אחרי הכל אין להם עמודי ענן וגם לא צווי 8…

Gilad:

מלחמה יש לכולם, בצורה כזאת או אחרת. את זה הם ישר מזהים, והקהל הגיב יותר להתמודדות שלי איתה, אם זה דרך הדמות שלי שרוצה לברוח ולא ממש להיות שם, או דרך הסטוריטלינג שבחרתי להעביר דרכו מלחמה.

ולגבי השם ״צו 8״: כשהתחילו לתרגם את הספר גילינו שאין מילה כזאת ״צו 8״ בשום שפה, ואין דרך לתרגם אותה. בהתחלה זה הרגיש לי לא נוח רק לכתוב Tsav 8, וחשבתי לשנות את השם, אבל לאט לאט הבנתי שיש לזה כח, שזו מילה כמעט חייזרית. אחרי עמוד ענן היה עוד מבצא צבאי, בדיוק כשהייתי בשלבי סיום העבודה על הספר. אמרתי למו״ל שלי שיכול להיות שיקראו לי שוב למילואים, אז שלא יבנה על לוח הזמנים 🙂

Yuval:

אף פעם לא משעמם אצלנו…

תגיד, כשאתה מסתכל על הסגנון שלך מלפני עשר שנים לעומת הקו האיורי שלך היום, ועל הדרך שבה אתה מספר סיפור, איפה אתה רואה המשך ואיפה אתה רואה התפתחות?

Gilad:

אני חושב שהקו נהיה יותר חם, רך, וזה נראה לי עניין של בגרות, ככל שהזמן עובר אני פחות חושב לפני שאני מצייר, כמו דיבור, שפה. מבחינת סיפור אני מנסה לאתגר את עצמי יותר ויותר, ולקחתי את זה בצו 8 הכי רחוק שיכולתי

Yuval:

אתה יכול לתת דוגמה?

Gilad:

הסיפור מורכב ממספר תקופות- ההווה (2012) העבר בצבא (1995) ומי אתה בכלל (2005). הייתי צריך ליצור רצף הגיוני של האירועים, וגם הגיון פנימי של הספר, דבר שהיה מאוד מורכב‎. גם מבחינת הנושא: הוא מאוד אישי, אני רגיל ליצור סיפורים אוטוביוגרפיים, אבל כאן הכל מרוכז ואינטנסיבי‎. המבנה של הספר, ליצור רצף קוהרנטי משלל האירועים – זה היה לא פשוט‎

Yuval:

ולמרות שאני יכול לנחש את התשובה, למה לקח שלוש שנים עד שהספר יצא לאור בעברית?‎

Gilad:

זה מתחיל מהעניין הטכני של הפיכת כל הדפים לקריאה מימין לשמאל (עבדתי במקור משמאל לימין למהדורה הצרפתית). בזמן שערכתי את הדפים היו גם כמה סצינות שפתחתי מחדש וערכתי אותן שוב. לדוגמה, סצינת השמירה שהתקצרה בעמוד והתחדדה. בנוסף, כשהתחלתי לעבוד עם העורכת נרי אלומה על הגרסה העברית (את הספר במקור ערכה עדי בר אור) התחיל תהליך של בחינה מחודשת של הספר בכמה נקודות, בטקסט ובנרטיב, דבר שדרש זמן רב, ובמקביל עבדתי עם מיכל מגן שעיצבה את הספר בעברית ונתנה לו את נקודת המבט הייחודית שלה, ובן נתן יצר פונט מכתב היד שלי.

התייחסתי למהדורה העברית כעוד שלב בחיים של היצירה‎ ונתתי לו את הזמן להתפתח, ואני מרגיש שהספר הרוויח מזה. בכלל יש לי מזל שעבדתי עם יוצרים כאלה נהדרים שהתמסרו לספר לא פחות ממני, ותודה ענקית לנרי אלומה שהביאה את צו 8 להוצאת ספרית פועלים וחיבקה את הספר לאורך כל הדרך‎

Yuval:

יפה! לא נותר אלא לאחל לך (ולכולנו) שלא יהיו עוד מלחמות, למרות שמסתבר שהן זרז משמעותי ביצירה שלך… ככלל נדמה שיוצרים מקומיים של רומנים גרפיים מוצאים עניין במלחמות ובשואה. יש לך הסבר לזה?‎

Gilad:

אולי זה חלק מה־DNA שלנו כאן, בעבר השואה, ובהווה – וכנראה לנצח – מלחמה. ניסיתי להימנע מזה, רציתי שתחושה של מצב המלחמה התמידית תהיה באוויר בלי להראות את זה, אבל כנראה שאי אפשר לברוח מזה, ואם להפסיד, אז לפחות שיהיה סיפור טוב

Yuval:

מה עוד חשוב להגיד לפני שמסיימים? להזמין את כולם להשקה?

Gilad:

נראה לי שכיסינו את רוב הנושאים, בטח כשאני אקרא את ההתכתבות אני אזכר במלא דברים 🙂

וכן, כולם מוזמנים להשקה ביום חמישי (7.12) בשעה 20:00 בחנות הספרים המגדלור (לבונטין 1, תל אביב). יהיו שם היוצרת היקרה מרב סלומון (והמנחה שלי בפרויקט גמר והעורכת המקורית של מי אתה בכלל), המשורר הנפלא אלכס רויטמן ושושקה (זאב) אנגלמאיר, הדיווה הגדולה מהחיים!

  1. בנאור

    איזה יופי גלעד, המון בהצלחה!
    החזרת אותי לכל מיני זכרונות משנות התשעים