זה ב־LOOP שלהם: סנארקיטקצ׳ר משתפים פעולה פעם נוספת עם COS


0

תגובות


המיצב LOOP שתכנן סטודיו Snarkitecture למותג האופנה COS מחולל תנועה והפתעה בחלל גלריה בסיאול. בראיון בלעדי לפורטפוליו מספר אלכס מוסטונן, ממייסדי הסטודיו, על תהליכי היצירה והחיפוש אחר הלא נודע שמובילים את הפרויקטים שלהם. שיתוף הפעולה של הסטודיו עם אבן קיסר הישראלית ייחשף בשבוע העיצוב של מילאנו, באפריל 2018

ארבעה מסלולי מתכת תלויים מהתקרה ומתפתלים מטה, תוך יצירת אוביקט פיסולי שממלא חלל גלריה לבן. מדי חמש שניות נפלטות מהמסלולים גולות זכוכית לבנות שמתגלגלות לאורכם עד שהן מגיעות לרצפת חלל סמוך, שבו הן נערמות ומייצרות ״ים״ של גולות. כך נראה המיצב LOOP בתכנונו של סטודיו העיצוב הניו יורקי Snarkitecture בעבור מותג האופנה COS, שהוצג בנובמבר במרכז האמנות גאנא שבסיאול, דרום קוריאה.

זהו שיתוף הפעולה השלישי בין הסטודיו לבין המותג; קדמו לו מיצב שהוצג במסגרת שבוע העיצוב במילאנו 2015 ותכנון חנות פופ אפ בלוס אנג׳לס. החיבור בין השניים לא מפתיע, שכן כמותג אופנה שמעיד על תחומי העיצוב, הארכיטקטורה והאמנות כמקורות השראה, ההתקשרות של COS עם סטודיו סנארקיטקצ׳ר, שמתמקד בחקר הגבולות שבין אמנות וארכיטקטורה, נדמית כמהלך טבעי.

קיבלנו רק את נתוני החלל, את התאריך המיועד וגמישות מוחלטת ליצור. את ההשראה למיצב שאבנו מערכים שחשובים ל־COS ומהקולקציה העכשווית שלהם, והרעיון נשען על דיוק

המיצב Loop בסיאול (צילומים: יח״צ)

יצור דמיוני שטבעו לא ברור

את הסטודיו הקימו בשנת 2008 אלכס מוסטונן, בוגר ביה״ס לארכיטקטורה באוניברסיטת קופר יוניון, ודניאל ארשם, אמן חזותי, אף הוא בוגר קופר יוניון. בשנת 2014 הצטרף אל השניים האדריכל בן פורטו כשותף שלישי. חיפוש במילון אחר פירוש למילה Snark הנכללת בשמו המסקרן של הסטודיו לא יעלה דבר, אך היא בהחלט מרמזת על אופיו: היא לקוחה מפואמת איגיון (נונסנס) ״ציד הסנרק״ מאת לואיס קרול, שעלילתה מביאה את קורותיו של חבר ציידים הרפתקני, שלא לומר הזוי, בחיפושיו אחרי הסנרק, יצור דמיוני שטבעו לא ברור.

כך, בדומה לחיפוש אחר הסנרק העלום, חיפוש אחר הלא־ידוע והבלתי־צפוי טבוע ב־DNA של הסטודיו, העוסק בעיצוב אוביקטים, מיצבים ופרויקטים בקנה מידה אדריכלי, וחותר להעניק פרשנויות חדשות למוכר והידוע, במטרה ליצור אפקטים מעוררי דמיון ומחשבה. דיוק וצמצום, הפחתה ופישוט, פאלטות צבעים מונוכרומטיות או שימוש בחומר יחיד, הם ממאפייני שפת העיצוב של סנארקיטקצ׳ר. הסטודיו אוחז בתפיסה קונספטואלית שמתמקדת בחשיבות החוויה, ״ליצור רגעים בלתי נשכחים״ כפי שזה מנוסח בחזונו – רגעים שמתקבלים ממצבים וחללים שמזמינים את הקהל לחוות אותם ולתקשר עמם.

גוף עבודותיו הייחודי בעליל הקנה לסטודיו מקום של כבוד בסצנת העיצוב בעולם, והמפגש בין תפיסתו המקורית לבין המגמה של חברות מסחריות וגופים שמבקשים להעצים את זהותם המותגית באמצעות שיתופי פעולה בין תחומיים, הביא לפתחו חברות בין־לאומיות מובילות. כאן, אגב, נכנסת לתמונה גם נקודה ישראלית: בשבוע העיצוב השנתי במילאנו, שיתקיים באפריל הקרוב, יצטרף הסטודיו למסורת שיתופי הפעולה של חברת אבן קיסר עם מעצבים בינלאומיים מובילים, ויציג מיצב שנרקם בעבורה. המיצב יעסוק ביחידת אי כאלמנט מטבחי איקוני, ויחקור מצבים משתנים של מים – המהווים חומר בסיסי־ראשוני בפעילות המטבח.

אלכס מוסטונן ודניאל ארשם, מייסדי סנארקיטקצ׳ר

גמישות מוחלטת ליצור

בריאיון לפורטפוליו מספר אלכס מוסטונן, מבעלי סנארקיטקצ׳ר ומקימיו, על המיצב LOOP שהסטודיו הציג לאחרונה בסיאול, ועל הדרך גם חושף נתח מתפיסת עולמו המרתקת של הסטודיו. ״הפרויקט הראשון שעיצבנו בעבור COS היה מיצב שהוצג בשבוע העיצוב במילאנו בשנת 2015״, הוא מספר על שיתוף הפעולה עם COS. ״הוזמנו לפגישה עם המנהלת הקריאטיבית של COS, קרן גוסטפסון, וגילינו שאנחנו חולקים את אותה רגישות בגישה לעבודה, למרות הבדלי התחומים שבהם אנחנו פועלים, ואת אותם ערכים כמו פשטות, צמצום ועל־זמניות. הם הכירו את העבודה שלנו ואנחנו היינו אוהדים של המותג, למרות שבאותה נקודה הוא עדיין לא פעל בארצות הברית, ושמחנו על ההזדמנות לשיתוף פעולה. השיח עם COS היה פתוח וזורם, קיבלנו ׳קארט בלאנש׳ לעשות את העבודה בדרכנו״.

איך נוצר המיצב LOOP – מה התבקשתם לעשות ומהי החוויה שרציתם ליצור?

״בדומה לפרויקטים קודמים, גם כאן לא התבקשנו לעצב משהו ספציפי. קיבלנו רק את נתוני החלל, את התאריך המיועד וגמישות מוחלטת ליצור. את ההשראה למיצב שאבנו מערכים שחשובים ל־COS ומהקולקציה העכשווית שלהם, והרעיון נשען על דיוק. לעומת הפרויקטים הקודמים שביצענו בעבורם, ושהיו מאופיינים בממד משחקי וברצון לשנות את החלל – מוטיבים ומהלכים שתמיד מעניינים אותנו – במקרה הזה היה מדובר בחלל גלריה שמאופיין כ׳קופסה לבנה׳, וניגשנו לעיצוב מנקודה שונה.

״רצינו ליצור חלל שישדר תחושה ׳טכנית׳ מעוררת מחשבה, ובמקום להפוך ולשנות אותו כהרגלנו, בחרנו ליצור אובייקט פיסולי שימלא אותו ושאפשר להסתובב בתוכו וסביבו. הממד המשחקי והרצון לעורר התבוננות מעמיקה באים לידי ביטוי בבחירת הגולות הלבנות כחומר מילוי אדריכלי. המיצב מורכב משני מצבים מנוגדים: בחדר אחד יש לו מופע מבוקר מאוד, טכני ומדויק מאוד, ובחדר השני, שבו נערמות הגולות, המופע הוא של עודף שנוצר באופן חופשי״.


בשנת 2014 עיצב הסטודיו מיצב אינטראקטיבי, שהוצג במלון דלנו במיאמי, בימים שבהם נערך בעיר יריד האמנות והעיצוב השנתי ״ארט בזל מיאמי״. משחק הילדים המוכר Marble Run שמבוסס על גולות, קיבל במסגרתו פרשנות חדשה כאוביקט פיסולי גדול, שהוצב על בסיס מראות שהכפילו את ממדיו. המבקרים הוזמנו להניח את הגולות השחורות בנקודות שונות של המסלול, ואגב כך לגרום להן להתגלגל מטה במסלולים עקיפים ולא צפויים, ולנחות בבסיסו בינות לאלפי גולות אחרות.

״בעיסוק העיצובי שלנו פעמים רבות אנחנו מתמקדים באובייקטים, סביבות או חללים מוכרים, ובכלל זה סביבת הילדות, כך שהרעיון של שימוש בגולות כאובייקט ואזכור של משחק הילדים המוכר הם חלק מזה״, מסביר מוסטונן את השימוש החוזר בגולות ובממד של תנועה. ״ההדהוד הרעיוני בין שני המיצבים קשור אולי ל־DNA שלנו, ויכול להיות שהוא היווה לנו השראה ראשונית, אך LOOP הוא מיצב שונה בתכלית. הוא בוצע ׳קאסטם מייד׳ במיוחד להזמנה של COS, מאוד טכני ומאוד מדויק, ובאופן שבו הוא משרטט קווים דקים ומדויקים בחלל הוא מייצר איכות אדריכלית ולא איכות משחקית שאפיינה את Marble Run״.

מה מעניין ומאתגר אתכם בעבודה עם מותגים בין־לאומיים מסחריים? איך אתם מסתדרים עם הגבלות או סייגים של המותג?

״כשחברה או ארגון מגיעים ממקום יצירתי, מכוונים ליצירתיות ומכירים בערכו של עיצוב ובערכי חקר והתנסות, כמו אלה שמנווטים את העשייה שלנו, זה מוביל לשיתוף פעולה פורה. כפי שכבר ציינו, עם COS אין לנו שום בעיית סייגים מכל סוג שהוא, למרות קנה המידה הגדול של המותג, העובדה שהוא בין־לאומי ותחומי העיסוק השונים שלנו. האנשים שם גמישים, יצירתיים, ובעלי הבנה של הערכים שאנחנו חוקרים ועוסקים בהם. אנחנו מרגישים ברי מזל על שיתוף הפעולה המוצלח הזה, ש־LOOP הוא הפרויקט השלישי שעוצב במסגרתו״.

רבות מהעבודות שלכם מאופיינות בגווני שחור, לבן או שימוש בצבע יחיד. מה תוכל לספר על תפיסת הצבע שלכם באמנות, עיצוב וארכיטקטורה?

״העבודות שלנו אכן מונוכרומטיות, ונשענות בדרך כלל על חומר יחיד או צבע אחד – לבן בעיקר – כחלק מרעיון של הפחתה ופישוט, העומדים בניגוד לשפעת הצבעים, הטקסטורות, הדיגומים והאוביקטים שמזמנת סביבת החיים ה׳רגילה׳. את השפע הזה אנחנו שואפים להפחית ולצמצם, כדרך להפוך את הדברים המוכרים למשהו אחר וליצור חוויה שמעוררת דמיון ומחשבה. דווקא בפרויקטים שעיצבנו בעבור COS שילבנו יותר צבע מהרגיל בעבודות שלנו. אולי משהו בצבעוניות של המותג עורר אצלנו השראה אחרת״.


ספר על התהליך היצירתי שלכם באופן כללי – האם אתם עושים שימוש במודלים פיזיים, בכלים דיגיטליים, מותירים מקום לאימפרוביזציות?

״התהליך משתנה מפרויקט לפרויקט, אך ככלל הגישה שלנו היא שיתופית, ואנחנו מאמינים בעבודה הכוללת את כל אנשי הסטודיו או צוות עובדים. התהליך מתחיל בסיעור מוחות, שבמהלכו אנחנו זורקים רעיונות, בוחנים את המידע שיש לנו, בודקים אם קיימים אילוצים כלשהם וכד׳, וכשהדברים מתכנסים לכיוון מסוים אנחנו מזקקים אותם לקבלת קונספט מגובש ומהודק.

״את העבודה אנחנו מתחילים עם רישום סקיצות בעיפרון, כדי לקבל מושג איך החלל/אובייקט ייראה. לאחר מכן אנחנו מעבדים אותן במחשב להדמיות בתלת־ממד, לצורך הצגת ההצעה, ובמקרים מסוימים מוסיפים גם מוק־אפים. במקרה של פרויקט כמו LOOP, שמבוסס על תנועה ועל גולות שהן אובייקטים עם התנהגות לא צפויה, המוק־אפ היה חיוני, כטסט שנועד לבחון איך הוא ימומש פיזית. אמנם היה לנו צפי ברור איך הוא ייראה בחלל ואיך הוא יעבוד, אבל היצרן הקוריאני שאיתו עבדנו ביצע בעבורנו דגימה מקדימה של קטע קטן, כדי לבדוק אם צריך לעשות פיין־טיונינג או התאמה כלשהי״.

Snarkitecture יחגוג בקרוב עשור לקיומו. במבט לאחור – מה השתנה ומה נותר בעינו מבחינת התהליך האמנותי־יצירתי?

״הסטודיו אכן השתנה מהימים שהקמנו אותו והיינו רק שניים – דניאל ואני. היום יש בו עשרה עובדים, היקף העבודה גדל וכך גם מגוון הפרויקטים, סוג הלקוחות ושיתופי הפעולה. אפשר לומר שבמהלך השנים שעברו חווינו התפתחויות ושינויים, אבל ליבת העשייה נותרה כשהייתה בהתחלה. גם אחרי עשר שנים אנחנו עדיין חוקרים את הגבולות שבין ארכיטקטורה ואמנות, וחותרים ליצור מופעים ארכיטקטוניים בלתי צפויים, בשאיפה שייחקקו בזיכרון כחוויות בלתי נשכחות״.