כוח משיכה: קרמיקה בין־לאומית בבית בנימיני


0

תגובות


פורטפוליו Promotion: התערוכה ״כוח משיכה״ שתיפתח בבית בנימיני ביום שישי 29.12 תציג קרמיקה בין־לאומית מאוספים פרטיים (אוצרת: רוית לצר); במקביל תיפתח התערוכה LOOK-ALIKE – קרמיקה תעשייתית ישראלית מאוסף מיקה אדלר (אוצרת: עינב ברנס אליאסוב)

Chikako Yoshikawa צילום: שי בן אפרים

״כוח משיכה״, שתיפתח בבית בנימיני ביום ו׳ 29.12, תציג בפעם הראשונה בישראל עבודות של יוצרים בין־לאומיים בעלי שם עולמי, יוצאי דופן ביצירתם ובעלי חשיבות היסטורית ועכשווית. התערוכה שאצרה רוית לצר מקבצת עבודות של אמנים מארתות הברית, בריטניה, צרפת, יפן וספרד, המהווים חלק מהקאנון הקרמי הבין־לאומי, ועבודותיהם מצויות באוספי המוזיאונים הגדולים בעולם. עבודות אלו הושאלו מאוספים פרטיים, ויוצגו לראשונה כגוף עבודות מלוכד, בשתי הגלריות של בית בנימיני.

לאוספים פרטיים, למרות היותם יוזמה של יחידים, יש תרומה משמעותית לשיח התרבותי ולשדה האמנות. בכוחם לקדם אמנים ולחשוף את עבודותיהם לקהל הרחב, לעזור ביצירת קהילה, לחזק את השדה בו הם פועלים על ידי חינוך הקהל, בעלי גלריות ואספנים אחרים, לתרום להרחבת מעגלי האספנים, עידוד גלריות ומוזיאונים להשקעה בתחום, מימון מלגות, העלאת ערך העבודות וחיזוק איכות ועומק השיח. בנוסף, השאלת תערוכות מאוספים והעברתם בדרך כלל כירושות לרשות המוסדות, מאפשרות הקמה והרחבת גוף הידע החזותי־תרבותי, (היסטורי או עכשווי) של התחום לקהל הרחב.

הבחירה להציג דווקא עבודות אקספרסיביות בתערוכה ממחישה את מעשה האספנות כמעין דחף ממכר, יצרי, אובססיבי, בלתי נשלט ונחשק. עבודות חומר אקספרסיביות אלו, נוגעות בתמות המרכזיות שעולות בדיון החומרי: השימושי, הפיסולי ומה שביניהן.

Higashida Shigemasa צילום: שי בן אפרים

בין האמנים המציגים: פיטר וולקוס, Peter Voulkos, אמן אמריקאי שנחשב לאבי הקרמיקה המודרנית, פעל משנות ה־60 של המאה הקודמת והיה אחד האמנים המשפיעים ביותר על השינוי שחל בגישה ובמעמד החומר הקרמי בעולם האמנות. יצר עבודות חומר מונומנטליות ואקספרסיביות, מלאות אנרגיה של חיפוש ועשייה חדשנית בתחום.

רודי אוטיו, Rudy Autio, אמן אמריקאי, הראשון מבין אמני החומר שחיבר בין הפיסול והציור הפיגורטיבי ועבודה האקספרסיבית בחומר למיכל. בנה נפחים קרמים גדולים ובעלי פני שטח רכים וזורמים המשמשים כמצע לציור חופשי של  דימויי הגוף הנשי ובעלי חיים.

קן פרגוסון Ken Ferguson, אמן אמריקאי ואחד האמנים והמורים המשפיעים על דורות של קרמיקאים בארצות הברית. עבד בקנה מידה גדול, שיחרר את הנפחים שנוצרו על הגלגל מהשימושיות ומהגודל המקובל ושילב אותם במוטיבים מעולם החי.

מסמיצ'י יושיקאווה, Masamichi Yoshikawa, מהאמנים היפנים הבולטים בעולם, פועל באופן יוצא דופן בשילוב סימביוטי, מרהיב של פורצלן וגלזורה.

קלוד שמפי, Claude Champy, אמן צרפתי, חוקר את היחסים שבין השימושי לפיסולי בעבודות חומר אקספרסיביות סדוקות, חרוצות ומלאות אנרגיה טקטונית.

מאוסף מיקה אדלר (צילום מ"ל)

בגלריה הקטנה תיפתח במקביל התערוכה LOOK-ALIKE שאצרה עינב ברנס אליאסוב, ובה מוצג חלק קטן מאוסף הקרמיקה התעשייתית של מיקה אדלר. מעל 20 שנה שאדלר תר ואוסף מכל קצוות ישראל ומסביב לעולם אגרטלי קרמיקה תעשייתית ישראלית. האוסף מונה כ־500 פריטים שנוצרו בארץ משנות ה־40 ועד סוף שנות ה־60 ברובם ממפעלי חרסה, נעמן ולפיד שייצרו כלי בית דקורטיביים ושימושיים מקרמיקה.

מפעל לפיד אשר פעל בדרום תל אביב, נסגר בראשית שנות ה־90 ואילו חרסה שעד 1965 הפעיל מחלקה אמנותית בניהולו של נחמיה עזז, פועל בבאר שבע ומייצר כיום כלים סניטרים. מפעל נעמן שפעל בקריות נסגר ב־1996, והגלגול הנוכחי שלו התפתח לרשת המוכרת כיום בשמה ״נעמן פורצלן״, שקו הייצור שלה נמצא בסין ובתורכיה.

אדלר, שעלה לישראל מגרמניה לפני יותר מ־25 שנה החל לדבריו את העיסוק באספנות ״ממש במקרה״. מפגש אקראי באגרטל לפיד שראה בשוק פשפשים בניו יורק עם מדבקה בתחתית ועליה הכיתוב ״ישראל״ עורר בו את הצורך לרכוש וללמוד עוד על יצרני קרמיקה ישראלית מאותם בתי מלאכה ולהמשיך בשיטוט וחיפוש להרחבה והשלמת האוסף.

האוסף לגווניו מאפשר לנו הצופים להתחקות אחרי קרמיקה תעשייתית ישראלית ולבחון דקויות של כתב יד אישי בעיטור הכלים שנוצר בדרך כלל על ידי אמניות ואמני חומר וציירות שעבדו במפעלים. האוסף של מיקה אדלר טומן בחובו את דחף האספנות, העדר ההירארכיה והאובססיביות הכל כך אופייניים במלאכת האיסוף.

נעילת התערוכות: 24.2.18