מוזיקה אסורה במוזיאון תל אביב


0

תגובות


פורטפוליו Promotion: התערוכה ״מוזיקה אסורה״ שתיפתח ביום חמישי 11.1 במוזיאון תל אביב, תציג תקליטי רנטגן שיוצרו ונוגנו במחתרת בברית המועצות בשנים 1960־1940. מחקר ואוצרות: סטיבן קוטס ופול הרטפילד; אוצרות: מאירה יגיד חיימוביץ ומאיה ויניצקי

מחרטת הקלטות סובייטית תוצרת־בית, סוף שנות ה־50 (צילומים: יח״צ)

התערוכה ״מוזיקה אסורה״ – שתיפתח ביום חמישי 11.1 במוזיאון תל אביב – תציג מדיום בלתי מוכר, נציג מובהק של המציאות העלומה ששררה מאחורי מסך הברזל בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה וגיבוריה הם תקליטי רנטגן שיוצרו ונוגנו במחתרת בברית המועצות בשנים 1960-1940. התערוכה מבוססת על מחקרם של האוצרים סטיבן קוטס ופול הרטפילד מלונדון, שהתחקו אחר ההיסטוריה של תקליטי הרנטגן (X-Ray Audio) שזכו לכינוי ״תקליטי העצמות״, ושידגימו בערב הפתיחה את תהליך ייצור התקליטים וישלבו אותו במופע קברט מוזיקלי.

יצרני מוזיקה מחתרתית בשני עשורים אלה בברית המועצות, שהונעו על־ידי תשוקה ותסכול, הקליטו והדפיסו עותקים בלתי חוקיים של תקליטי מוזיקה אסורה ומצונזרת על שקפי רנטגן משומשים, תוך סיכון חירותם ואפילו חייהם. מדובר בעיקר במוזיקה פופולרית מערבית, ג׳אז ורוקנרול, מוזיקת מהגרים, שירי כלא ושירי צוענים. תקליטי הרנטגן, פריטי וינטג׳ תקופתיים, רישומים סאטיריים וראיונות עם פעילים בסצנת המוזיקה המחתרתית, יוצגו זה לצד זה בתערוכה. התופעה גוועה באמצע שנות ה־60 עם התפשטות הטכנולוגיה החדשה של מכשירי הקלטה בסלילים מגנטיים, אך הותירה אחריה מורשת של אובייקטים ייחודיים למראֶה. לצד אלו יוקרנו סרטים שהופקו בשנים האחרונות, העוסקים בקשר בין צנזורה ובין חופש ביטוי מוזיקלי, לא רק בברית המועצות אלא גם במאלי, בקמבודיה, באיראן ובמזרח התיכון.

ביל היילי וכוכבי השביט, תקליט רנטגן מסוף שנות ה־50

״איך נסביר לאדם שחי היום, בחברה חופשית, את הרעיון המופרך של שירים אסורים? בעת המודרנית, המזהה אמנות עם אוטונומיה וחירות היצירה, נעשתה המוזיקה אמצעי להבעת מחאה פוליטית והתנגדות למבנה החברתי הקיים. אלא שבברית־המועצות של שנות ה־30 במאה ה־20, הוקשחו הלחצים של הפיקוח על הצנזורה: יוצרים נדרשו לציית לתכתיבים אידיאולוגיים טוטליטריים ולהימנע מהצגת ״ערכים בורגניים״ או פזילה לטעם המערב״, כותבים האוצרים.

מוזיקאים שלא הלכו בתלם, נרדפו עד חורמה; אחדים הפכו לזמרי רחוב, אחרים נשלחו למחנות עבודה או סיימו את חייהם בכלא. חלקם המשיכו לפעול במחתרת: לשיר ולנגן בגיטרה במטבח, בחברת כמה חברים, ליצור באמצעי העתקה, צילום או הקלטה מאולתרים, להפיץ ספרים אסורים, תקליטים אסורים ולימים גם קלטות אסורות. הצגת התוצרים של תת־תרבות זו, מצליבה מוזיקה עם רוחות המלחמה הקרה, היסטוריה של טכנולוגיות הקלטה עם מגמות של מִחזור ושינוי־ייעוד, צנזורה טוטליטרית עם פעילות מחתרתית, ובתוך כך משקפת את היחסים הדינמיים בין כפייה והתנגדות.

Black Eyes, תקליט רנטגן מסוף שנות ה־50

האוצרים מגיעים מדיסציפלינות שונות. סטיבן קוטס הוא מלחין ומפיק מוזיקלי, בוגר הקולג׳ המלכותי לאמנות בלונדון, שמחקרו עוסק ביחסי מוזיקה ותרבות. ב־2010 ערך את ״צלילים של תעמולה והמלחמה הקרה״, סדרת רדיו תיעודית בשמונה פרקים, שהתחקתה אחר השימושים הפוליטיים שנעשו במוזיקה ובערוצי אודיו במערב ובגוש הסובייטי. בתופעת תקליטי הרנטגן נתקל במהלך סיבובי הופעות שערך ברוסיה בשש השנים האחרונות.

פול הרטפילד הוא צלם דיוקנאות, שעובד בעיקר עם תעשיית המוזיקה. בעשור האחרון צילם אינספור להקות ומוזיקאים בינלאומיים. במקביל הוא משמש בתפקיד צלם הדיוקנאות הרשמי של בית הנבחרים ובית הלורדים בווסטמינסטר, ובשנים האחרונות תיעד בעדשת מצלמתו את רוב הפוליטיקאים הבריטים.

נעילה: 12.5.18