חלל התערוכה עדות מקומית 2017. תכנון: עמרי בן ארצי; צילומים: מ״ל

״לתת לחלל להפוך את התערוכה לטוטאלית״: עמרי בן ארצי על העיצוב של עדות מקומית 2017


0

תגובות


207 תצלומים, 65 צלמות וצלמים, 5 עבודות וידאו כוללת התערוכה עדות מקומית 2017 (אוצרת: ורדי כהנא) שתינעל בשבת 20.1 במוזיאון ארץ ישראל. העיצוב החדש של התערוכה נבע ״ככל הנראה גם מהיותי ׳חסר ניסיון׳ בתערוכות מסוג זה, סוג של הימור״, אומר מעצב התערוכה עמרי בן ארצי (סטודיו OBA)

למעלה מ־7,000 תצלומים הוגשו לתחרות המקדימה של עדות מקומית 2017, על ידי 280 צלמים. חבר שופטים בלתי תלוי, שהורכב מאנשי מקצוע מובילים מתחומי הצילום, האוצרות והתקשורת, בחר בעבודותיהם של 65 צלמות וצלמים, 207 תצלומים וחמש עבודות וידאו שמוצגות בשבע קטגוריות התערוכה: חדשות, טבע וסביבה, דת ואמונה, חברה וקהילה, ספורט, אורבניזם ותרבות וסיפור מצולם. מהתערוכה משתקפת מציאות החיים באזורינו, אירועים שבלטו בתקשורת בשנה החולפת, לצד אירועים בעלי חשיבות חברתית ואנושית גבוהה.

בתואר תמונת השנה שמוצגת בכניסה לתערוכה במוזיאון ארץ ישראל, זכה צילום של נועם מושקוביץ מפינוי עמונה בפברואר 2017, ״כוחות הביטחון פורצים את דלתות בית הכנסת״. בתואר סדרת השנה זכתה סדרה של זיו קורן/פולריס אימג׳ס, גם היא תיעוד של כוחות הביטחון בפעילות מבצעית של היחידה ללוחמה בטרור (ימ״מ), ״מעצר באישון לילה והבאה לחקירה של חשוד בפעילות טרור״ דרום הר חברון, בנובמבר 2016. תמונת השנה לשנת 2016 בתחרות World Press Photo היא של בורהאן אוזביליצ׳י (תורכיה, The Associated Press), שמתעדת את אירוע רציחתו של השגריר הרוסי אנדריי קרלוב בעת שנאם בגלריה לאמנות באנקרה, תורכיה ב־19 בדצמבר.

עמרי בן ארצי

Yuval:

הי עמרי, בוקר טוב. מה שלומך? ביקרתי בשבוע שעבר בעדות מקומית, והיה נחמד ומפתיע לגלות את העיצוב החדש של התערוכה

Omri:

בוקר אור, שלומי נהדר, ואני שמח שנהנית מהעיצוב החדש. זאת הפעם הראשונה שאני מעצב תערוכה מסוג זה והיה לי חשוב ליצור משהו ״מרענן״

Yuval:

למה הכוונה ״מסוג זה״?

Omri:

כוונתי לתערוכה המבוססת כולה על תמונות, ובשילוב של תוכן כל כך אקטואלי ולעיתים מעיק…

Yuval:

כן, על התוכן נדבר אחר כך… איזה תערוכות תכננת עד היום?

Omri:

תכננתי בעיקר תערוכות אמנות מודרנית כמו ביבליולוגיה במוזיאון פתח תקוה לאמנות, אנרי סאלה במוזיאון תל אביב לאמנות או תערוכת מצבי קיצון (נייר ישראלי) במוזיאון ארץ ישראל

Yuval:

ועכשיו עדות מקומית: למה שיניתם את העיצוב? מה גרם לכך?

Omri:

כשנכנסתי להרפתקה של עיצוב החלל, בחנתי את דרך ההצבה של תערוכות קודמות של עדות מקומית שהתקיימו בשנים האחרונות בבניין רוטשילד במוזיאון. לתחושתי אופן העמדה היה אמנם מדוייק ביחס לצרכי התמונות, אך מעט התעלם מהחלל עצמו, שהוא עצום בגודלו וייחודי בתכונותיו. רציתי לחבר בין שני הגורמים הללו. זה נובע ככל הנראה גם מהיותי ״חסר ניסיון״ בהעמדות מסוג זה, סוג של הימור… רציתי לרתום את החלל להעצמת התערוכה והפיכתה לטוטאלית

מתוך תהליך ההקמה

צילום: טל גליק

Yuval:

ואז מה? היו כמה רעיונות שבחנת או שישר הגיע הרעיון של מין כיכר מרכזית?

Omri:

האמת שהיו מספר רעיונות להצבה שכולם התייחסו לעמוד המרכזי והיחיד בחלל כנקודת מיקודלןם שאליה נמשכת העין בכניסתה לחלל ומשם מתחיל הסיור. היה לי חשוב ליצור תערוכה שההליכה בתוכה אינה במסלול לינארי (כך פעלתי גם במצבי קיצון). הבחירה בהצעה כפי שהיא מוצגת כיום הייתה ברוב קולות, זאת הייתה גם הנטייה שלי מלכתחילה: היא עוררה המון סקרנות בקרב אוצרת התערוכה וצוות ההפקה וניתן לי אור ירוק

Yuval:

ובכל זאת יש לך מספר ידוע של עבודות שכולן צריכות להיכנס, ויש קטגוריות, ויש זוכים, ויש שתי תערוכות שמוצגות באותו אולם – המקומית והבין־לאומית. איך עושים סדר בבלאגן?

Omri:

אמדתי את אורך כל העבודות למטר רץ וגיליתי שבאופן הצגה זה אפשר להציב וליצור חלוקה בין התערוכות בצורה קלה להפליא. הפריסה הדו־צדדית של הקירות איפשרה גמישות רבה, והיציאה של כל הקירות מנקודת מרכז אחת השקיטה והנמיכה את הסיכוי שעבודה כזאת או אחרת תיעלם או תתפספס. היה חשוב למקם את עדות מקומית ואת התערוכה הבין־לאומית על אותה פלטפורמה בסיסית ולבדל באמצעים מינימליים האחת מהשנייה

נועם מושקוביץ, תמונת השנה 2017 בתערוכה עדות מקומית

תמונת השנה 2016 בתערוכה World Press Photo. צילום:AP/Burhan Ozbilici

Yuval:

ומבחינת הסדר של העבודות, מה להציג איפה ובאיזה סדר?

Omri:

היה ברור שהקירות הפרונטליים בכניסה לחלל יציגו את הצילומים הזוכים משתי התערוכות. ככל שהעמקת פנימה הסידור היה יותר אינטואיטיבי וללא סדר היררכי. עוד דבר שנלקח בחשבון הוא שהיות והכניסה לקירות התצוגה מכיוון ה״כיכר״ צרה יותר, בחרנו להציג בה תמונות בפורמט קטן יותר שהלך וגדל עם התרחבות הקיר

Yuval:

אפרופו התמונות הזוכות (והמעולות), והנושאים שבאים לידי ביטוי בתערוכה: אחד הדברים שהם תמיד חידה בעיניי הוא מה הופך את התערוכה הזו לכזו בסט־סלר. הרי את רוב הדברים ראינו לא מזמן בחדשות ובעיתונים, והנושאים שעולים שם הם לא בדיוק feel good… יש לך אולי הסבר לכך?

Omri:

אני נוטה לחשוב שהיות ואנחנו מחוברים לאקטואליה ולחדשות מכל ממד טכנולוגי, ישיר ועקיף, הפכנו לצערי למכורים לדבר, אפילו עד כדי כך שנלך למוזיאון ☺

אבל אני צוחק… יש משהו בתצוגה במסיביות של התערוכה ובגודל הפורמט שמצליחים לספר את הסיפור של הצלם שקלט רגע מסויים מזוית מאוד ספציפית, שמייחד את הצפייה במוזיאון; ממש כמו התבוננות בתמונות מתוך אלבום תמונות ולא מתוך מסך החמישה אינץ׳ של הטלפון הנייד שלנו

Yuval:

אני מניח שיש לך כמה תמונות מהתערוכה שאתה אוהב / זוכר במיוחד. אני יודע שזה קצת צפוי אבל התמונה הזוכה בוורלד פרס פוטו של בורהאן אוזביליצ׳י, של הרוצח של השגריר הרוסי בתורכיה, היא פשוט מאסטרפיס. זו ממש קלישאה מה שאני הולך להגיד, אבל זה ממש נראה כמו מתוך סרט…

Omri:

מסכים לחלוטין. התמונות שלכדו בעיקר את עייני והיו מעט יוצאות דופן אלה התמונות של בעלי החיים, בדגש על הצלת גור דב הפנדה. היה בתמונה הזו משהו מעט אופטימי בכל השיגעון הזה

צילום: Ami Vitale, National Geographic

Yuval:

ובתוך כל השיגעון הזה צריך להזכיר שגם התחלף לך אוצר לקראת פתיחת התערוכה. מיכה קירשנר, שהחל לעבוד על התערוכה, נפטר בחודש ספטמבר האחרון והחליפה אותו ורדי כהנא. באיזה שלב זה תפס אותך מבחינת התכנון?

Omri:

זה תפס אותי בשלב מוקדם: למעט מספר שיחות טלפון אפילו לא הספקנו להיפגש. זה היה הלם לכל הצוות שמעורב בפרויקט הזה ושמניע אותו בהמון אכפתיות ומסירות מהיום הראשון. ההירתמות של ורדי לאוצרות הייתה מהירה ומדהימה. זה אמנם יצר עיכוב בתכנון החלל, כי זה היה ארוע טראומטי וכואב באופן אישי לכל הצוות, ולבסוף התכנון והיציאה לבינוי נעשו כמעט במקביל במהירות

Yuval:

רגע לפני שהתערוכה ננעלת, אני מניח שיצא לך לבקר בה ולהסתכל קצת על התנועה של האנשים, על התגובות שלהם, וגם שקיבלת תגובות על התערוכה. היה משהו שהפתיע אותך, שחשבת שיתנהג אחרת, שלא צפיתם? ומה מהצד השני בתכנון של התערוכה עבד כמו שרצית?‎

Omri:

זאת אכן תערוכה שנוהרים אליה המונים ולשמחתי אנשים מחמיאים על אופן התצוגה. היות והיא נעשתה רק על גבי המחיצות שבנינו ולא על הקירות ההקפיים, נתקלתי בתופעה שבה חלק מהאנשים נמלטים מידי פעם אל קירות המבנה המקוריים והולכים לאורך הקיר הריק מתוכן, ככל הנראה כדי להתאושש מהתכנים, ולעיתים הם ממשיכים מנקודות אחרת. עוד דבר: סביב העמוד המרכזי בחלל בניתי ספסל עגול שאנשים רבים נהנים לשבת עליו ולהתבונן מהצד

Yuval:

יפה! מה הלאה? מה הדבר הבא שאתה עובד עליו?‎

Omri:

אתמול נפתחו במוזיאון פתח תקוה לאמנות ארבע תערוכות מרתקות שעבדנו עליהן בחודש האחרון. אני עובד כעת על תערוכת התצלומים טבע מקומי ובין־לאומי, גם כן במוזיאון ארץ ישראל: תוכן אופטימי יותר מעדות מקומית…

Yuval:

הו! התערוכות במוזיאון פתח תקווה נפלאות, אני מניח שהאתגר הגדול היה אצל גיא גולדשטיין. נכון?‎

Omri:

התערוכה של גיא מרתקת ורב־חושית. נדרשנו לתכנון קפדני, בדגש על הפרדות אקוסטיות‭,‬ בכדי למקסם את איכות הצלילים והדקויות שעליהן הוא עבד בשנים האחרונות בעבור התערוכה. כמו כן השקענו מאמץ בכדי לבדל את גיא מהאמן השכן מעבר לקיר, האמן הותיק בני אפרת, שגם הוא השתמש בסאונד ובהקרנות

Yuval:

יפה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Omri:

לכו לראות אמנות! העשייה וההשקעה של המוזיאונים ביצירת תערוכות מקוריות ומעניינות היא רבה. ישנם אוצרים ואמנים נהדרים בארץ